הורות משותפת - תקשורת בין ההורים היא טובת הילד 

בואו נחשוב לרגע על כוחה של סמנטיקה. רבים משתמשים במושג שותפים/פרטנרים להורות, בעוד שאני מקפיד להתנסח תחת המושג בני זוג להורות. יוצא לי לשמוע לא פעם במהלך תהליכי ליווי וייעוץ שאני עושה עם מי שבוחרים בהורות משותפת אמירות כמו: "עד שכבר בחרנו לעשות ילד שלא מתוך זוגיות רומנטית, אנחנו מעדיפים לקרוא לזה שותפים", או "אין בנינו שום דבר זוגי, אז למה לקרוא לזה בני זוג?". התשובה שלי היא הרבה מעבר לסמנטיקה. כשאנו אומרים שותפים אנחנו לרוב מתייחסים בעיקר לאינטרס המשותף ולחלוקת הכוחות בין הצדדים. לעומת זאת, כשאנחנו אומרים בני זוג, אנחנו מתייחסים למערכת המורכבת ממשתנים רבים הכוללים בנוסף למרכיבי השותפות גם: אמפטיה, הכלה, טובת הכלל וחיבור רגשי.

שני מרכיבים חשובים נמצאים בבסיסה של הורות בכלל והורות משותפת בפרט:
1. תקשורת בין בני הזוג להורות המבוססת על הקשבה לצרכים המשתנים של ההורים ושל הילד
2. הבנה כי במרכז הקשר נמצאת לנצח טובתו של הילד

תקשורת והקשבה לצרכים:
מאחר וכבר מההתחלה, הסביבה והתנאים בהם יגדל הילד יהיו שונים, ישנה חשיבות גדולה לעבודה משותפת של בני הזוג להורות ביצירת הורות יציבה המבוססת על תיאום. בהורות משותפת, בה אין מגורים ואורח חיים זוגי משותף, צריך לרוב לעשות תהליך זה בצורה יזומה. הדרך הטובה ביותר היא להגדיר צינורות תקשורת ותאום טובים ויציבים המתאימים לכל אחד מבני הזוג.

משברים, קונפליקטים, ניגודי צרכים, וויתורים והתפשרויות, הם חלק מאבני היסוד של כל זוגיות ולכן צפוי שיעלו גם בקשר ההורות המשותפת ואין מה לחשוש מהם. חשוב להכיר אותם, להבין מה מפעיל אותם וללמוד כיצד ניתן "לפרק" אותם במקרים מסוימים, או להשכיל לחיות עם הוויתור (הכול כך קשה) של חוסר השלמות של בן/ת הזוג שלנו במקרים אחרים. כאשר קונפליקט או משבר נתפסים כאתגר וכהזדמנות ללמידה של משהו חדש, כל ההתייחסות שלנו אליהם משתנה.

לאחר ההיכרות האישית הראשונית, לרוב עובדים בני הזוג על ניסוח חוזה של הורות משותפת. תהליך זה של הגדרת החוזה להורות, הוא הזדמנות נפלאה לתרגל את דרכי התקשורת להקשבה לצרכים השונים. גם כשהחיבור הרגשי והחיבה ההדדית בין בני הזוג להורות גבוהה, סביר שהמעבר על סעיפי החוזה יעלה קונפליקטים ומתחים. הנושאים עליהם צריכים להחליט במשותף, הם כבדי משקל ויכולים לקבוע ולהשפיע על מהלך החיים של כל אחד מבני הזוג (היכן גרים? האם משלמים מזונות, או מתחלקים בהוצאות? מה יהיה תפקידו של בן/ת זוג של ההורה הביולוגי? ועוד). הפתרון המומלץ בקונפליקטים אלה הוא שכל צד ידבר על הצרכים והפחדים שלו כשהצד השני עושה מאמץ משמעותי להקשבה כנה ואמיתית. בהרבה מהמקרים, רק התחושה ששומעים אותי ומבינים מאיפה אני בא, מביאה אתה הקלה ועוזרת להתפנות ולראות את משמעות הקונפליקט גם מהצד השני. כאשר שני בני הזוג להורות יוצאים מתוך הנחה שתפקידם לעזור אחד לשני ומבינים שבכל זוגיות מרכיב ההתפשרות לוקח חלק משמעותי, כך גדלה היכולת שלהם לפתור קונפליקטים ומשברים בצורה איכותית.

ככול שנלמד להקשיב לצרכים של עצמנו - כך ניטיב להקשיב לאנשים סביבנו

טובת הילד מעל הכול
מצד אחד חלוקת הזמן בין בני הזוג להורות מהווה פתרון המאפשר לאזן בין הצרכים האישיים לבין צרכי ההורות, מצד שני חשוב לזכור שהורה הוא כל הזמן הורה ולא רק במשך כמה ימים בשבוע. תחושת הנפרדות והחיים הכפולים בין שני בתים עלולה לבלבל דווקא את ההורים - בהורות משותפת אמנם מתנהלות שתי מערכות "משפחתיות" שונות, אבל מבחינת הילד מדובר בעצם במערכת אחת שמטרתה לספק ולתת מענה לצרכיו. ככל שנשכיל להבין את המשמעות של תפיסת המערכת המשפחתית כפי שהילד תופס אותה, כך ניטיב לשכלל את התפקיד ההורי ולתת מענה איכותי יותר לילד. מצד אחד חשוב לנו (ההורים) לשמור על חלוקת זמן ברורה בין ההורים, בין הבתים, בין חוויות החיים, ומצד שני חשוב לא פחות (לילד) שנעזור לו "לקשור חוטים" בעלי משמעות בין שני ההורים, שני הבתים ובין החוויות השונות שהחיים "הכפולים" שלו מזמנים לו.

תחושות אמון וביטחון הן התחושות החשובות ביותר שיש לילד ומהוות את כרטיס הכניסה הכי טוב שאתם יכולים לסדר לו לעולם. תחושות אלה נובעות בעיקרן מהמסגרת ההורית ומבוססות על יציבות חום ומענה קשוב לצרכיו של הילד. במיוחד בהורות משותפת בה הילד עובר מבית לבית חשוב לו לראות שבין ההורים שלו קיים קשר טוב, הוא מאוד נהנה מהאינטראקציה הזו והיא מאוד משפיעה עליו. במיוחד בשנותיו הראשונות, איכות הקשר ביניכם היא מרכיב בסיסי משמעותי לבניית תחושות ביטחון ואמון אצל הילד, ועוזרת בעיצוב תפיסת עולמו בצורה שתשפיע על מהלך חייו.

הורות היא מקצוע

חשוב מאוד לדעת כבר מההתחלה שהורות היא מקצוע. צריך ללמוד אותו ולהבין שמדובר בתהליך התפתחות אישי, מהנה ומורכב יחדיו. ככול שנלמד להיות יותר מודעים למשתנים הרבים שמקשים עלינו כהורים בחיי היום יום – רגשות אשמה, חוסר גבולות, היעדר שליטה על מה שעובר על הילד בביתו השני, כך ניטיב להתפתח, לגלות בעצמנו צדדים חדשים ולהיות הורים טובים יותר.

דרור הדדי – מאמן אישי המומחה בליווי וייעוץ ליחידים/זוגות בדרכם לבניית משפחה אלטרנטיבית.